×
Mikraot Gedolot Tutorial
ירושלמי
פירוש
הערותNotes
E/ע
ירושלמי כתובות ט׳:ה׳ירושלמי
;?!
אָ
(א) משנה: כָּתַב לָהּ: נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִיךְ – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, אֲבָל מַשְׁבִּיעַ הוּא אֶת הַיּוֹרְשִׁין וְאֵת הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ. שְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִיךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִיךְ וְעַל הַבָּאִין בִּרְשׁוּתֵיךְ – הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, לֹא אוֹתָהּ וְלֹא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְלֹא אֶת הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ. אֲבָל יוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ וְאֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֵת הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ. (ב) הלכה: כָּתַב לָהּ: נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִיךְ כול׳. ר׳רִבִּי יוֹנָה ור׳וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָמְרִין: לֹא סוֹף דָּבָר בִּנְכָסִים שֶׁנִּשְׁתַּלְּטָה בָהֶן בְּחַיֵּי בַעֲלָהּ, אֶלָּא אפי׳אֲפִילוּ בִּנְכָסִין שֶׁנִּשְׁתַּלְּטָה בָהֶן לְאַחַר מִיתַת הַבַּעַל – אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. (ג) תַּמָּן תַּנִּינָן: הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵירוֹ וְהִשְׁאִילָהּ לְאַחֵר וּמֵתָה כְדַרְכָּהּ – יִשְׁבַּע הַשּׂוֹכֵר שֶׁמֵּתָה כְדַרְכָּהּ, וְהַשּׁוֹאֵל יְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר. ר׳רִבִּי הִילָא בְשֵׁם ר׳רִבִּי יַנַּאי: וְהוּא שֶׁנָּתַן לֹו רְשׁוּת לְהַשְׁאִיל לָאֲחֵרִים. וְתַנֵּי ר׳רִבִּי חִייָה כֵן: אֵין הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיל וְלֹא הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר וְלֹא הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר וְלֹא הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיל, וְלֹא מִי שֶׁהוֹפְקַד אֶצְלוֹ רַשַּׁאי לְהַפְקִיד אֶצֶל אַחֵר אֶלָּא אִם כֵּן נָטְלוּ רְשׁוּת מֵהַבְּעָלִים. וְכוּלָּם שֶׁשִּׁינּוּ אֶת שְׁמוֹתֵיהֶן שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַבְּעָלִים – חַייָבִין. וְהַשּׁוֹאֵל לֹא אפי׳אֲפִילוּ לֹא שִׁינָּה חַייָב? אֶלָּא בְּגִין דְּתַנִּינָן: מַתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת פָּטוּר מִן הַשְּׁבוּעָה, וְהַשּׁוֹאֵל לִהְיוֹת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. וְאָתָא מֵימַר לָךְ שא׳ע׳פ׳שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִיתְנָה עִמּוֹ שֶׁהוּא פָטוּר, שֶׁהוּא חַייָב. בִּיקֵּשׁ לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַשּׁוֹאֵל – נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא: כָּתַב לָהּ: נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִיךְ – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, אֲבָל מַשְׁבִּיעַ הוּא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֵת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. הָדָא אָמְרָה שֶׁאִם בִּיקְּשׁוּ לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַשּׁוֹאֵל הוּא מַשְׁבִּיעוֹ. הָדָא יָלְפָה מִן הַהִיא וְהַהִיא יָלְפָה מִן הָדָא: הָדָא יָלְפָה מִן הַהִיא – שֶׁאִם בִּיקֵּשׁ לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַשּׁוֹאֵל מַשְׁבִּיעוֹ. וְהַהִיא יָלְפָה מִן הָדָא – שֶׁאִם בִּיקֵּשׁ לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַאִשָּׁה (שֶׁלֹּא) מַשְׁבִּיעָהּ. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי חֲנִינָה: לָא צוֹרְכַת מֵילַף הָדָא מִן הַהִיא. וּמַה צוֹרְכָה תֵּילַף הַהִיא מִן הָדָא? כַּיי דָּמַר ר׳רִבִּי הִילָא בְשֵׁם ר׳רִבִּי יַנַּאי: וְהוּא שֶׁנָּתַן לוֹ רְשׁוּת לְהַשְׁאִיל. וְהָכָא: וְהוּא שֶׁנָּתַן לָהּ רְשׁוּת שֶׁיְּהוּ בָנֶיהָ אֶפִּיטְרוֹפִּים. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי יוֹסֵי: צָרִיּךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר כָּל זְמָן שֶׁהִיא שְׂכוּרָה אֶצְלוֹ. ר׳רִבִּי זְעוּרָא שָׁאַל לר׳לְרִבִּי אֲבוּנָא: שְׁאָלוּהָ הַבְּעָלִים וָמֵתָה? אמ׳אָמַר לֵיהּ: כֵּן אֲנָן אָמְרִין: אֲכָלוּהוּ. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי יוֹסֵי בַּר אָבוּן: אָכְלוּ – שֶׁלָּהֶן אָכְלוּ. ר׳רִבִּי זְעוּרָה בְעָא קוֹמֵי ר׳רַבִּי יָסָא: הֵיךְ עָבְדִין עוֹבְדָא? אמ׳אָמַר לֵיהּ: תְּרֵיי כָּלקֳבֵל אַרְבָּעָה וְלָא עָבְדִין עוֹבְדָא כְסוּגְייָא. אמ׳אָמַר לֵיהּ: תְּרֵיי כָּל קֳבֵל תְּרֵיי אִינּוּן. ר׳רַבִּי לָעְזָר תַּלמִידֵיהּ דר׳דְּרִבִּי חִייָה רוֹבָה, ר׳רִבִּי יוֹחָנָן תַּלְמִידֵיהּ דר׳דְּרִבִּי יַנַּאי.מהדורת על־התורה בהכנה (כל הזכויות שמורות) שהוהדרה על פי כתב יד ליידן 4720, עם הערות המתעדות את ההגהות שבכתב יד זה ושינויי נוסח בעדי נוסח אחרים. מהדורה זו נעזרה במהדורת חיים גוגנהיימר, ברלין, די גרויטר, תשנ"ט-תשע"ה ומשלבת (עם שינויים) את הניקוד שבה.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) מתני׳ אבל משביע הוא את היורשין – אם גירשה ומתה ויורשים תובעין ממנו כתובתה נשבעין שבועת היורשים שלא פקדתנו בשעת מיתה ולא אמרה לנו קודם לכן ולא מצאנו בין שטרותיה ששטר כתובתה פרוע:
ואת הבאים ברשותה – אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה ומתה והלקוחות תובעין כתובתה נשבעין אף הן שבועת היורשין:
אבל יורשיו משביעין אותה – אם נתאלמנה או אם יורשיה נפרעין מן היתומין צריכין שבועה שהרי לא פטרן אלא ממנו אם תגבה כתובתה בחייו והא דאמרינן שגובין יורשים בשבועה היינו אם נתגרשה ומתה או כשמתה היא תחילה אבל כשמת הבעל תחילה הרי מת לוה בחיי המלוה ואין היורשים גובין כלום שכבר נתחייבה שבועה ליורשין ואין אדם מוריש שבועה לבניו כדאמרינן במסכתא שבועות:
(ב) גמ׳ לא סוף דבר – בנכסים ששלטה בהן בחיי בעלה שפטורה מן השבועה אלא אפילו באותן ששלטה בהן לאחר מיתת בעלה ואע״ג דמיורשיו לא פטרה ולקמן מוקי לה דמיירי באותן ששלטה בהן משעת מיתה עד שעת קבורה: (ג) תמן תנינן – פרק המפקיד:
ישבע השוכר שמתה כדרכה – שהשוכר פטור מן האונסין והשואל שחייב באונסין ישלם לשוכר:
והוא שנתן לו – המשכיר רשות להשאיל לאחרים דאל״כ יכול הוא לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר:
ותני ר״ח – בתוספתא כן:
ששינו את שמירותיהן – כלומר שמסרו לאחר שלא מדעת בעלים חייבין וכמאן דאמר שומר שמסר לשומר חייב:
והשואל אפילו לא שינה חייב – קושיא היא דהא השואל בלא״ה משלם את הכל ואמאי תני וכולן:
אלא בגין דתנינן – סוף השוכר את הפועלים מתנה ש״ח וכו׳ דכל תנאי שבממון קיים ואתא מימר לך הכא שאע״פ שהתנה עם השואל שיהיה פטור אפ״ה הוא חייב אם שינה והשאיל לאחר שלא מדעת הבעלים:
ביקש להשביע את השואל – אמתני׳ דלעיל קאי דקתני ישבע השוכר שמתה כדרכה ואם המשכיר ביקש להשביע את השואל וכגון שפטרו לשוכר משבועה מאי:
נישמעינה – לזה מן מתני׳ דהכא דקתני אבל משביע את הבאים ברשותה הדא אמרה שיכול הוא להשביע את השואל שהרי ברשותו של זה הוא בא:
הדא – האי מתני׳ דהמפקיד ילפא מן מתני׳ דההיא דהכא וההיא ילפא מן הדא כדמפרש ואזיל:
וההיא – מתני׳ דהכא ילפא מן הדא דהמפקיד שאם ביקש להשביע את האשה שלא משביעה כמו דהתם אם משביע הוא להשואל שוב אין משביע להשוכר דהא הימניה לשואל שהרי נתן להשוכר רשות להשאילו וה״נ אם משביע ליורשיה ולבאים ברשותה שוב אינו משביעה:
לא צורכה מילף וכו׳ – זה ודאי לא צריכה למילף מן מתני׳ דהמפקיד דפשיטא שאין משביע לאשה שהרי פטרה משבועה אלא דמה צריך תילף הכא מהתם להא כהאי דאמר רבי הילא לעיל דדוקא שנתן לו רשות להשאיל והכא נמי והוא שנתן רשות להאשה לעשות בניה אפוטרופים בהא הוא דנאמנין בשבועה אבל אם לא נתן לה רשות יכול הוא לומר לך האמנתי אבל לא לבניך:
צריך להעלות לו שכר – השוכר למשכיר אפילו כל משך זמן השאלה שהשאילו לזה ואע״פ שברשותו השאילו:
שאלוה הבעלים – אם הבעלים עצמן חזרו ושאלו מן השוכר ומתה כדרכה אצלן אם חייבין לשלם להשוכר:
כן אנן אמרין – דאפי׳ הבעלי׳ עצמן משלמין:
ואפילו אכלוה גרסינן וכן הוא בקידושין ובהמפקיד – כלומר שאפילו אכלוה הבעלים חייבין לשם שהרי בתוך ימי שכירותה של השוכר היא:
ורבי יוסי בר׳ בון – פליג דאם אכלו שלהן אכלו:
היך עבדין עובדא א״ל תריי כל קביל ארבעה וכו׳ – בקידושין בהאי תלמודא שם קאמר קודם להא דתמן תנינן רב יהודה שלח לרבי אלעזר שומר שמסר לשומר א״ל הראשון חייב רבי יוחנן אמר הראשון חייב גרסינן שם ר״ל אמר השני חייב והיינו דשאל רבי זעורא לרבי יוסי היאך הלכה וא״ל רבי יוסי פשיטא דהלכה כרבים שהרי כאן שנים נגד ארבעה הן ר״ל דס״ל השני חייב וכן רב יהודה דמספקא ליה ושאל לר״א הן בטלין במיעוטן כנגד רבי אלעזר ורבי יוחנן ורבי ינאי ורבי חייא דכולהו ס״ל אין השואל רשאי להשאיל והילכך שומר הראשון חייב:
אמר ליה תריי כל קבל תריי אינון – אין כאן אלא שנים כנגד שנים שהרי ר״א תלמידו דר״ח רבה ורבי יוחנן תלמידו דרבי ינאי וכל א׳ אמר מה שקיבל מרבו ולא חשבינן להו אלא כחד:
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Yerushalmi
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144